תביעת פיצוי לרו"ח עופר מנירב בגין לשון הרע

כללי

1.       מהם גבולות המותר והאסור ב"קמפיין בחירות נגטיבי"? שאלה מעניינת זו, כשהיא מתובלת בהרבה יצרים ואמוציות, היא העומדת בלב תביעת לשון הרע שנוהלה בתיק זה. כדרכם של הליכים המתנהלים על פי הרגש, ולא על פי השכל, ניהלו הצדדים קרב משפטי מורכב ורב חזיתות, במסגרתו לא השכילו להגיע להסכמה על קלה כחמורה. כתוצאה מכך הצריך הדיון בתובענה מהצדדים ומבית המשפט השקעת משאבים מיותרים, באופן שהפך סכסוך פשוט יחסית, שהעובדות הרלוואנטיות להכרעתו ממוקדות, לתיק ענק, האוחז קרוב ל- 1200 עמודי פרוטוקול, כ- 100 בקשות שונות ומשונות וסיכומים בהיקף של מאות עמודים.

2.       יסלחו לי הצדדים, אולם בבואי להכריע בתובענה אין בדעתי ללכת בדרכם. הכרעתי, כפי שתפורט להלן תהיה עניינית, ממוקדת וקצרה (יחסית). ביסודה יעמדו השאלות העובדתיות והמשפטיות הטעונות הכרעה לצורך מתן פסק דין בתובענה שהוגשה על ידי התובע נגד שמונת הנתבעים שנותרו בתיק (זאת לאחר שהתובע הסכים לפני שלב הסיכומים למחוק מהתובענה את הנתבעים 4 ו- 6, מר אייל ארד ומר מתן סלע). תובענה זו מתייחסת, בסוף כל הסופות, לשני מיילים שנשלחו במסגרת מערכת הבחירות לראשות לשכת רואי החשבון שהתקיימה בשנת 2009. שני המיילים הללו, ולא הדם הרע שבין הצדדים, הם נושא הסכסוך המשפטי שלפני, ובהם, ורק בהם, אכריע בפסק דין זה. על כל עניין אחר, ובכלל זה שנאת החינם, ייתן כל אחד מהמתדיינים את הדין לפי אמונתו ובהתאם לצו מצפונו.

סיפור המעשה

3.       לשכת רואי החשבון בישראל (להלן: "הלשכה" או "לשכת רואי החשבון") היא ארגון פרטי התנדבותי שהוקם בשנת 1931, המאגד בתוכו את אותם רואי חשבון המעוניינים בכך. ודוק, לשכת רואי החשבון איננה מסמיכה רואי חשבון (עניין זה מצוי על פי חוק רואי-חשבון, תשט"ו - 1955 בסמכותה של מועצת רואי חשבון בישראל, שהיא גוף סטטוטורי נפרד מלשכת רואי החשבון), והחברות בלשכת רואי החשבון איננה תנאי לכך שרואה חשבון יעסוק במקצועו. בלשכת רואי החשבון חברים כיום, לפי האמור באתר האינטרנט של הלשכה, כ- 12.5 אלף רואי חשבון.

4.       בראש לשכת רואי החשבון עומד נשיא הלשכה (להלן: "נשיא הלשכה"), אשר נבחר בבחירות אישיות, ישירות וחשאיות אחת לשלוש שנים. על פי אתר האינטרנט של לשכת רואי החשבון: "נשיא הלשכה מכהן כראש הלשכה ויושב ראש של האסיפות הכלליות של הוועד המרכזי, של הנשיאות ושל המועצה המייעצת שלה". נשיא הלשכה המכהן כיום (מאז שנת 2012) הוא רו"ח דוד גולדברג.

5.       עניינה של התביעה שלפני בשני מיילים שהופצו לחברי לשכת רואי החשבון במהלך מערכת הבחירות הסוערת לנשיאות הלשכה שהתקיימה בשנת 2009. המיילים בהם עסקינן כוונו נגד אחד המועמדים באותה התמודדות, התובע, רו"ח עופר מנירב (להלן: "התובע" או "רו"ח מנירב"), והם הופצו מטעמו של המתחרה האחר באותן בחירות, רו"ח יגאל גוזמן ז"ל (להלן: "רו"ח גוזמן ז"ל").  על מנת להבין את הרקע להפצת שני המיילים האמורים, יש לעמוד בקצרה על הנסיבות שהביאו להתמודדות בין מר גוזמן ז"ל לבין רו"ח מנירב.

6.       רו"ח מנירב, רואה חשבון ותיק, המקיים משרד עצמאי מאז שנת 1980, שימש בין השנים 2000 - 2006 כנשיא לשכת רואי החשבון. רו"ח מנירב הוא אחד מראשיה של קבוצת חברי לשכה בולטים ופעילים, שתכונה להלן "קבוצת מנירב". לקראת ההתמודדות על נשיאות הלשכה בשנת 2009, החליטה קבוצת מנירב להציג את מועמדותו של רו"ח דורון קופמן (להלן: "רו"ח קופמן") כמועמד מטעמה לנשיאות הלשכה.

7.       המועמד האחר שהציע את מועמדותו באותן בחירות היה רו"ח גוזמן ז"ל, שהיה אחד השותפים הבכירים, ויו"ר האקזקיוטיבה, בפירמת רואי החשבון BDO זיו האפט (להלן: "BDO"). יצוין כי BDO היא אחת מחמש פירמות רואי החשבון הגדולות הפועלות בישראל, וההתמודדות על נשיאות הלשכה בין רו"ח גוזמן ז"ל לבין רו"ח קופמן שיקפה, בין השאר, מאבק בין פירמות רואי החשבון הגדולות לבין משרדי רואי החשבון העצמאיים על השליטה בלשכת רואי החשבון.

8.       בחירות 2009 לנשיאות הלשכה, שנקבעו ליום 15.9.2009, התלהטו, ובין הצדדים הוטחו עלבונות והוחלפו האשמות. במסגרת זו, ובעקבות דברים שאמר רו"ח שלמה זיו, מייסד ונשיא BDO, לפיהם "לשכת רו"ח זו חונטה ש- 20 שנה מחליפה תחתונים אחד עם השני, אם המצב הנוכחי ימשך, המקצוע לא יהיה מקצוע", שלח ביום 19.7.2009 רו"ח מנירב מכתב לרו"ח גוזמן ז"ל בו כינה אותו "יגאל "הגואל"", וציין כי: "אף כי אני ער למצוקתך, אינני מבין איך זה שאינך מתבייש להשתלח באלו שהובילו את הלשכה: דני דורון, אלכס הילמן, ראובן שיף והחתום מטה, אשר, בשעה שאתה עשית לביתך השקיעו בהתנדבות אלפי שעות לטובת החברים?! אז מה אם יש בחירות?!". למכתב זה צורפו שתי זוגות תחתונים, והוסבר בו כי הם מיועדים "זוג אחד בשבילך (במידה XXL, אני מקווה שהמידה מתאימה) והזוג השני (במידה L) עבור שותפך שלמה זיו...!). כעת לפחות דבר אחד בטוח, בסוף ההתמודדות שניכם תשארו עם תחתונים חדשים (אומנם לא תחתוני "החונטה", אך לפחות תשארו עם התחתונים!)" (להלן: "מכתב התחתונים"). דבר משלוח מכתב התחתונים לא נותר עניין שבין הצדדים. עוד באותו היום פרסמה כתבת כלכליסט, גב' הדר קנה (להלן: "העיתונאית קנה") את דבר משלוח המכתב, תוך ציטוט תוכנו, ודבר צירוף התחתונים (ללא מידותיהם, אך תוך איזכור העובדה שרו"ח מינרב "ציין במכתבו את מידות התחתונים שהוא שולח"). בשים לב לעיתוי הפרסום, ולתוכנו, סביר להניח כי דבר משלוח מכתב התחתונים נמסר לעיתונאית קנה ע"י רו"ח מנירב או מטעמו.

9.       כחודש לפני המועד שנקבע לבחירות, ביום 11.8.2009, התפרסמה בתקשורת ידיעה לפיה פרקליטות מיסוי וכלכלה החליטה (בכפוף לשימוע) להעמיד לדין פלילי את רו"ח קופמן, מועמד קבוצת מנירב לנשיאות הלשכה, וזאת בשל חשד כי סייע לחבר הכנסת לשעבר מיכאל רצון להשתמט ממס. בעקבות זאת הודיע רו"ח קופמן על הסרת מועמדותו מההתמודדות על נשיאות הלשכה. להשלמת התמונה יצויין כי במאי 2010 החליטה פרקליטות מיסוי וכלכלה, לאחר השימוע, לסגור את תיק המס הפלילי נגד רו"ח קופמן מחוסר ראיות.

10.   הסרת מועמדותו של רו"ח קופמן מההתמודדות הותירה את קבוצת מנירב ללא מועמד מטעמה בקרב על נשיאות הלשכה, ואת רו"ח גוזמן ז"ל כמועמד יחיד לתפקיד. במצב דברים זה, הודיע רו"ח מנירב כי הוא מציג את מועמדתו לתפקיד נשיא הלשכה, תחת המועמדות שהוסרה.

11.   משהציג רו"ח מנירב את מועמדותו לנשיאות הלשכה התקבלה החלטה אסטרטגית במטה שהקים רו"ח גוזמן ז"ל (להלן: "מטה גוזמן") לצאת ב"קמפיין נגטיבי" נגד מועמדותו של רו"ח מנירב. תכליתו של קמפיין נגטיבי זה הייתה "לחדד או להעביר את המסר על המועמד השני [קרי, רו"ח מנירב], כלל החומרים שיש לך, להבדיל מקמפיין חיובי או קמפיין של המועמד שהוא תיאר את המצע שלו והתכניות שלו ללשכה ומה הוא מתכוון לעשות" (בלשונו של עו"ד לירן אלרם (הנתבע 5), אשר שימש, יחד עם מר ליאור חורב (הנתבע 3) כיועץ האסטרטגי מטעם הנתבעות 1 ו- 2 למטה גוזמן. ראו פרוטוקול 7.6.2012, עמוד 890 שורות 10 - 13).

12.   במסגרת הקמפיין הנגטיבי שניהל מטה גוזמן נשלחו נגד רו"ח מנירב מספר מיילים לחברי לשכת רואי החשבון. התובענה בה עסקינן מתייחסת לשניים מהמיילים הללו: מייל שנשלח ביום 25.8.2009, אשר נושאו "כל מה שמנירב חושב ורוצה לעשות ולא רוצה שתדע..." (להלן: "המייל הראשון"); ומייל שנשלח ביום 2.9.2009, ואשר נושאו "מה מנסה להסתיר עופר מנירב" (להלן: "המייל השני". המייל הראשון והמייל השני מכונים לעיל ולהלן: "שני המיילים").

13.   שני המיילים נשלחו באמצעות חברת אימייליון בע"מ (להלן: "חברת אימייליון"), אשר לפי תצהירו של מנהלה ובעליה, מר עפר האפרתי (להלן: "מר האפרתי") "עוסקת בין היתר, בדיוור אלקטרוני עבור צדדים שלישיים ומשלוח הודעות מייל לנמענים שפרטיהם מסופקים ל[חברת] אימייליון על ידי אותם צדדים שלישיים". המיילים נשלחו בעילום זהות הכותב, ותוך ציון העובדה שנשלחו על ידי חברת אימייליון. הגורם שהזמין את משלוח שני המיילים (כמו גם שלושה מיילים אחרים, שאינם נושא תובענה זו), ושילם בעבורם, הייתה חברת ארד תקשורת בע"מ, וזאת בעבור רו"ח גוזמן ז"ל.

14.   מאחר שלוז התובענה הוא תוכנם של שני המיילים הללו ארחיב בעניין זה.

המייל הראשון - דבר דואר אלקטרוני זה הופץ ביום 25.8.2009 ל- 7,926 נמענים על פי רשימה של חברי הלשכה (ראו תצהיר מר האפרתי שהוגש ביום 21.11.2011). כותרת המייל הייתה "כל מה שמנירב חושב ורוצה לעשות ולא רוצה שתדע...". המייל נחלק לשניים:

חלקו האחד של המייל הראשון, אשר הוכתר בכותרת המשנה "מצד אחד", עוסק בפעולות ובשאיפות המיוחסות לרו"ח מנירב: "מנירב רוצה לקבל שכר על חשבון דמי החבר בלשכה". לפי ראיון מיום 24.8.2006 שערך עימו הכתב איתמר לוין לעיתון "גלובס" (להלן: "הראיון בגלובס"), הוא תומך בכך שנשיא הלשכה יקבל שכר, ומוסיף כותב המייל כי "מעניין למה הוא מתעקש על גביית מיסי ועד לשנת 2009...". כן רו"ח מנירב "דואג לבני משפחתו על חשבון הלשכה". בתו האחת "חברה ברשימתו לוועד מרחב תל אביב", ואילו בתו האחרת "שימשה כמרצה בנושאי תזונה בשני כנסי אילת האחרונים". ועל כך מעיר הכותב כי "כשיש קשרים מי צריך פרוטקציה...". לבסוף "מנירב רוצה עיתון משלו - מה לא עושים בשביל תמונה..." לכן יזם את הקמת העיתון "עושים חשבון", וזאת למרות שבראיון בגלובס הודה כי: "נכון שהעיתון עולה סכום נכבד".

חלקו השני של המייל הראשון, אשר הוכתר בכותרת המשנה "מצד שני... הוא לא סופר אותך!", עוסק במחדלים וכשלי עבר המיוחסים לרו"ח מנירב. בחלק זה נטען כי "מנירב נכשל במאבק על הירידה בתעריפים", כי הוא "מנהל עימותים אישיים ומיותרים", "פוגע ביוקרת המקצוע, העיקר שישימו אותו בעיתון... "צומי"...", וכי "נכשל בארגון כנס אילת ורואי החשבון משלמים". האשמות אלו נתמכות בציטוטים סלקטיביים מתוך הריאיון בגלובס. לבסוף מואשם רו"ח מנירב בכך שהוא "לא מכיר בערך החברות", שכן בעת ששלח את "בן החסות [קרי רו"ח קופמן] להתמודד על נשיאות הלשכה... הוא ידע שלא יגיע לקו הגמר. זהו סיכול ממוקד אופייני נוסח מנירב".